פוטוגניות (Photogenic - מהמילה Photography) המונח 'פוטוגני' מורכב משתי מילים.
פוטו - מלשון צילום וגני מלשון גנטיקה. הוא מושג כללי המשמש לתיאור מושא, בדרך כלל אדם, המופיע כנאה בצילומים. לכאורה, ניתן להבין מהמונח כי האפשרות האם אני אצא טוב או לא בתמונות טבועה בגנים שלי וזו עובדה שלא ניתנת לשינוי, אולם צריך לקחת בחשבון כמה אלמנטים נוספים ביחד עם הגנים שנולדנו עמם: בינהם הצלם, המצולם עצמו , זווית הצילום , התאורה כמובן והרגע בו צולמה התמונה . כל אלה משפיעים באופן ישיר על איכות התמונה , וכיצד יתייחס האדם המצולם או הסיבה לאותו צילום. על כן ניתן לומר שתיאור אדם כפוטוגני או לא פוטוגני תלוי בלא מעט גורמים . יחד עם זה היופי נקבע לפי המביט בצילום , לכן יופי הוא דבר מאד סובייקטיבי ונקבע בעיני המתבונן ,צילום אחד יכול להראות יפה מאד לאחד ואילו לאחר מכוער. בעיקר בעידן כמו זה בו אנו חיים , מושג היופי והשלמות מדוברים כל העת, דוגמניות ודוגמנים מככבים בכל פינה, תכנית טלוויזיה ופוסטר חוצות. חברות הפרסום , מפיקים ונתוני רייטינג קובעים לנו את ערכי היופי, השלמות או יותר נכון איך אנחנו צריכים להראות . כשאדם מן המניין (שאינו דוגמן)"שנתפס " בצורה טבעית , שלא עבר איפור מקצועי או עיבודי תמונה בפוטושופ ,יראה תמונה של עצמו הוא יחמיר עם התוצאה ויאמר בוודאי שאינו פוטוגני, אך האם הוא באמת כזה? אנו רואים תופעה שאנשים מגדירים עצמם כלא פוטוגניים., כי אינם מרגישים בנוח בנוכחות המצלמה וישתדלו להתחמק ממנה בכל סיטואציה שייתקלו במצלמה מכוונת אליהם. הרגשת אי- הנוחות כפי שהבנו נובעת לפעמים מאי- שלמות עם התוצאה , עם התמונה "שלא משדרת יופי מושלם". צריך תמיד לזכור שיופי אנושי , טבעי ואמיתי יותר לא בהכרח פחות טוב מיופי שמשדרת לנו הסביבה והטלוויזיה.
פוטוגני גם במציאות?
אדם המתואר כפוטוגני לא בהכרח נראה נאה במציאות, ואף להפך. "תופעת" הפוטוגניות נגרמת גם בשל אפקט הניגוד בין הדו-ממד והתלת-ממד, ויכולה להסביר מדוע אדם נראה "טוב יותר" בדו-ממד מאשר בתלת-ממד או להפך. לכן אדם המתואר כפוטוגני נראה, לעתים, טוב יותר בדו-ממד מאשר בתלת-ממד. עדין ,אנשים לרוב, לא מודעים לעצמם מספיק או יותר נכון לא רגילים לראות את עצמם במצבים מסוימים וכשמגיע צלם שסגנון הצילום שלו הוא צילום ספונטני טבעי ובלי פוזות מיותרות, הוא חושף את האנשים הללו לרגעים שאולי עבורם הם נראים פחות טוב, המצלמה והצלם יכולים להוות להם פתאום מראה לאותו רגע ועבור הצלם זוהי תמונה ורגע נהדר ,כמובן שישנה השאלה מהי תמונה טובה ,ומה רצה הצלם לומר (אם בכלל). אם כן מי צודק ומה נכון, והאם הוא פוטוגני או לא ? אין פה החלטה נחרצת כמובן, יש אפשרות סבירה מאוד שלא כולם יאהבו את התמונות שהם מופעים בהם. מניסיון שלי חלק מהמצולמים לא אוהבים את איך שנראו בתמונה באותו רגע , אולם שמתי לב שמתרחשת תופעה מעניינת בה עם הזמן מתאהבים בתמונה , שלפני כמה ימים לא יכולנו להסתכל לעברה. דווקא אותם תמונות בהם נצפנו וצולמנו בצורה טבעית יכולות להעביר רגש או זיכרון חזק ולהחזיר אותנו ממש לאותו הרגע בו צולמנו , לעומת תמונות מבוימות יותר שלא "מספרות" לנו שום דבר. אפשר להתיימר אולי ולומר יותר מזה , שהתמונה והצילום הספונטני שנעשו להם עזרו להם לקבל את עצמם כפי שהם ,בלי מסכות מיותרות. רוצה לומר אולי אין דבר כזה תמונה פוטוגנית של המצולם המביט בצילומיו , אלא אך ורק קבלה עצמית למי ומה שאנחנו היינו באותו רגע בלי צורך לשיפוטיות הרסנית.
פוטוגני - להוציא את החוצה
אז איך בכל זאת משיגים תמונות טובות יותר או פוטוגניות יותר ? כפי שהבהרתי לאיכות התמונה מעורבים כמה אלמנטים חשובים שישפיעו על התוצאה הסופית. האלמנט הראשון הינו המצולם עצמו, ברגע שהוא ירגיש טוב עם עצמו ושלם עם עצמו ועם המראה החיצוני שלו הוא גם ברוב הפעמים ישדר את זה למצלמה וייראה טוב יותר בתמונה . הגורם השני הינו הרגע בו צולמה התמונה , לא כל געינו בחיים אנו מודעים למצלמה או לעצמנו , ולא תמיד אותם רגעים מחמיאים לנו, אבל אלו רגעים בחיינו , אז תהיו בטוחים שגם הדוגמנים שמתעוררים בבוקר מהמיטה לא ממש יעוררו בכם חשק להסתכל עליהם שוב או יותר מזה לקנות את המוצר שכרגע הם מוכרים בפוסטר מחוץ לביתכם. גורם חשוב נוסף הינו התאורה , האור באותו רגע שנופל על המצולם הינו גורם מכריע לצילום שיחמיא עם האדם או יהפוך אותו למאיים ,מפוחד או פשוט לא מחמיא . כמובן שאחד מהגורמים הכי חשובים הינו הצלם עצמו , צלם טוב בעל רגישות לסיטואציות שיודע גם להיות מעורה בחברה בה הוא נמצא אבל עדין לא לאיים על הסיטואציה ולהרוס אותה יוכל לרוב להוציא תמונות טובות, לתפוס את הרגעים הנכונים באור הנכון ולהחמיא בתמונותיו עם מצלמיו. שייצאו "פוטוגניים".